לצייר זה משחק ילדים. אכן, כל הילדים מציירים, ואלו שמציירים הם כנראה ילדים איפשהו. מול הדף הלבן, מול הקנבס- לובן אינסופי, בלתי מוגדר, כמו השמיים. רק בעמדי מול עצמי המשחק יכול להתחיל. אך זהירות, כאן משחקים "על אמת", כמו ילדים. אצבעות חשופות, לוחצות את ה ...
אמרו לי בשביל התערוכה הזאת: עבודתך צריכה להיות קשורה "למוזיאון הטבע"- קשר עם המקום- טוב, קשור לטבע, לצומח, לפרחים, לבעלי חיים.. כלומר – בלי דיוקנאות! פה זה לא "מוזיאון האדם"! היות והעיסוק העיקרי שלי הוא דיוקנאות, זו הייתה נקודת מוצא לא טובה במיוחד! אספ ...
בהתחלה לא ידעתי עליו כלום אפילו לא את שמו. אחזתי את הספר בידי ומדף לדף, ההתפעמות וההשתאות הלכו והתעצמו כבר מהמבט הראשון. מי הוא הצייר האלמוני הזה? סיפורו החל בשבילי קודם במותו: גווע ברעב והוא בן 58, במהלך המצור על לנינגראד בשנת 1941. הוא ה ...
מספרים שמדי פעם היו מבחינים בו רוקד בחדר הציור שלו. הוא היה רוקד עם כן הציור שלו, מול הציור שזה עתה צייר. כך מספרים, אך כיאה לסיפורים, מעט מאוד אנשים האמינו שאכן היו דברים מעולם. והנה ביום יפה אחד של חודש מאי, הסדרנים היו עסוקים בהעמדת תצוגת ציו ...
בהגיעי לתחנת הרכבת הקלה בראשיתו של רחוב יפו שאלתי עובר אורח היכן נמצא המודיעין של הרכבת. אחד הממתינים לרכבת הראה לי באצבעו חלון ראווה מזכוכית מחוספסת "נסה את מזלך כאן, זה חלק מהעירייה." הדלת היתה נעולה, היה צריך לצלצל בפעמון כמו בכניסה לבנק פרטי או לח ...